בוטביניק נ' בי"ח בני ציון

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1976, עקב תאונת עבודה שאירעה לה ביום 19.1.11.

הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, לאחר הגשת סיכומים מטעמם בכתב.

נסיבות אירוע התאונה תוארו בתצהירה של התובעת, שם היא טענה כי בזמן עבודתה בבניין בי"ח בני ציון ובמהלך קידוד אבחנות במחשב, נפל עליה ארון כבד, שהיה תלוי על הקיר, ופגע בחלקי גופה השונים (להלן: "התאונה").

בעקבות התאונה פנתה התובעת למיון במרכז הרפואי בני ציון ומסרה כי במהלך העבודה נפל עליה מדף וכי נחבלה בראש ובכתף ימין. בבדיקתה אובחן חתך בראש (בקרקפת) של 0.3*5 ס"מ עם דימום, בנוסף לחבלה בכתף ימין. הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה ולתובעת בוצעה תפירה של הפצע בראש.

כשבוע לאחר התאונה התלוננה התובעת על כאבים בשכמה ימנית, סחרחורות ובחילות. היא נבדקה ע"י אורתופד ולפי ממצאי הבדיקה היא סבלה מהגבלה קלה בתנועות צוואר לכיוון ימין ורגישות בשרירים.

צילום שביצעה התובעת לע"ש צווארי וכתף לא הראה ממצא טראומטי חריג והיא הופנתה לטיפולי פיזיותרפיה לאזור צוואר ושכמה ימנית והומלץ לה טיפול במשככי כאבים.

עשרה ימים לאחר האירוע התלוננה התובעת על כאבים בכתף ימין, כאבי ראש בחילות וסחרחרות ובבדיקתה ע"י אורתופד הוא הבחין בהגבלה בתנועות כתף ימין ללא רגישות מעל ע"ש או הגבלה בתנועות בע"ש. התובעת הופנתה לייעוץ נוירולוגי.

התובעת טופלה במכון לפיזיותרפיה החל מיום 16.2.2011 ועד 30.3.2011 וזומנה ל – 4 טיפולים נוספים בחודש יוני 2011.

עפ"י אישורי המחלה שהוגשו, התובעת הייתה בתקופת אי כושר במשך 25 ימים וחזרה לעבודתה ביום 13.2.2011.

התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעה לתובעת דרגת נכות זמנית בשיעור 20% מיום 11.2.2011 עד 30.4.2011. התובעת לא הגישה חוות דעת רפואית מטעמה והודיעה כי אינה טוענת לנכות צמיתה בעקבות התאונה.

לשיטת התובעת, יש להטיל את האחריות לאירוע התאונה על הנתבעת/מעסיקתה, בין היתר, משלא דאגה לבדיקת הבטיחות במקום בו עבדה וחשפה אותה לסכנה ממשית. ב"כ התובעת ביקש לחייב הנתבעת בפיצוי התובעת בסך 7,000 ₪ בגין הפסדי ההכנסה שנגרמו לה בשל התאונה, בנוסף ל- 30,000 ₪ בגין כאב וסבל. לטענתו, בתקופה שלאחר התאונה התובעת היתה מרותקת למיטתה ונזקקה לעזרת בני משפחה ובן זוגה במשך מספר חודשים, ובגין כך ביקש לפצותה בסך 15,000 ₪ בנוסף ל- 2,000 ₪ עבור הוצאות נסיעות שנגרמו לה לצורך קבלת טיפולים רפואיים.

מנגד טענה הנתבעת כי התובעת עובדת במקום התרחשות התאונה והייתה יכולה להבחין בארון. הנתבעת לא קיבלה הודעה כלשהי ביחס לארון ולא ניתן היה לדעת כי קיימת סכנה במקום ומכאן אחריותה בגין התאונה היא מינימאלית.

לעניין נזקי התובעת, נטען כי מדובר בפגיעה ללא נכות ולא השלכה תפקודית, ממנה החלימה התובעת.

הנתבעת טענה כי בגין התאונה יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל סך של עד 2,000 ₪, עזרת צד ג' סך של עד 500 ₪ והפסד שכר סך של 1,287 ₪, כאשר מתוך הסכום הכולל יש לנכות מחצית בשל בעיית האחריות.

לאחר שעיינתי היטב בכל המסמכים בתיק כולל בסיכומי הצדדים, לאחר שנתתי דעתי לטענותיהם בשאלת האחריות ובשאלת הנזק ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 12,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את האגרה ששולמה + שכ"ט עו"ד בשיעור של 15 % ומע"מ.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסה"ד לידי הנתבעת, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ג, 24 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: